יש משהו קסום עמוק ברגע שבו שני צבעים נפגשים על קנבס. הרגע הזה שבו גוונים נפרדים מתחילים להתמזג, נדחפים זה נגד זה, ומתיישבים לאט למשהו חדש לגמרי – זה הרגע שבו התאהבתי בציור.
איפה הכל התחיל
מהרגע הראשון שתפסתי מכחול, מעולם לא היה מדובר בנושא או בקומפוזיציה. זה היה עניין של צבעים. הדרך שבה אוקר חם יכול לשבת ליד טורקיז עמוק ואיכשהו ליצור שיחה. הדרך שבה שכבות של ורודים רכים מעל אדומים עזים יכולים ליצור טקסטורה כה עשירה, שאתה כמעט רוצה לגעת בה. ערבוב צבעים וצפייה בהם מוצאים את ההרמוניה שלהם בתוצאה הסופית – זה תמיד היה הדבר שלי.
אני אף פעם לא מתכננת את הפלטות שלי יותר מדי בזהירות. אני נותנת לצבעים להנחות אותי. לפעמים אני מתחילה עם גוון אחד שמדבר אליי באותו יום, ואז אני בונה סביבו, בודקת שילובים, משכבת טקסטורות, מגרדת ומוסיפה עוד עד שהציור מרגיש חי. כל יצירה היא ניסוי, וכל ניסוי מלמד אותי משהו חדש על יחסי גומלין בין צבעים.
למצוא השראה בכל מקום
אחד האושרים הגדולים שלי כאמנית הוא לראות איך צבע חי מעבר לקנבס. אני מוצאת השראה במקומות הכי בלתי צפויים – ושני מקורות בפרט אף פעם לא נכשלים לעורר את היצירתיות שלי.
הראשון הוא לראות את העבודות שלי בבתים של הלקוחות שלי. אין דבר דומה לכניסה לחלל ולראות איך אחד הציורים שלי מתמזג עם החדר סביבו. הדרך שבה הצבעים ביצירה מהדהדים כרית, תופסים את האור מחלון, או מנוגדים לקיר – זה נותן ליצירה חיים חדשים לגמרי. זה מזכיר לי שצבע הוא לא רק משהו שאנחנו רואים; זה משהו שאנחנו חיים איתו.
השני הוא עולם האופנה והעיצוב. אני אוהבת לצלול לתוך דוחות מגמות צבע עונתיות, לדפדף בלוחות מצב רוח של אופנה, וללמוד איך מעצבים משלבים גוונים בלתי צפויים בקולקציות שלהם. מראה מסלול המשלב לבנדר מאובק עם סיינה שרופה, או לוח מצב רוח עיצובי המשלב ירוק מרווה עם טרקוטה חמה – השילובים האלה מוצאים את דרכם לציורים שלי. שפת הצבע באופנה ושפת הצבע על קנבס אינן כה שונות אחרי הכל.
החתירה להרמוניה
מה שלמדתי במשך שנים של ערבוב, בדיקה ושכבות הוא שהרמוניה לא אומרת שהכל חייב להתאים. הרמוניית צבעים אמיתית נובעת מאיזון – מלדעת מתי לתת לגוון נועז לתפוס את מרכז הבמה ומתי לרכך את הקצוות במשהו שקט יותר. זה נובע מאמון בתהליך ומתן לצבעים להתיישב בקצב שלהם.
כל ציור שאני יוצרת בסטודיו אלי נושא פילוסופיה זו. בין אם זו ברכת הבית תוססת מלאה בהתזות צבע אנרגטיות, או יצירה שלווה יותר שבה גוונים עמומים לוחשים במקום לצעוק, אהבת ערבוב הצבעים ומציאת הרמוניה עוברת בכל משיכת מכחול.
וזה, בעיניי, מה שהופך את האמנות ליפה כל כך – האפשרויות האינסופיות שחיות בתוך תערובת פשוטה של צבעים.